<h1>שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (ברלין) סימן אלף מ"ב</h1>
<h2>דף ג.</h2>
נשים ועבדים וקטנים אין מזמנים עליהם מדקתני נשים מזמנות לעצמן אלמא נשים חייבות בזימון וכן הנהיג הר' אברהם בן הר' יוסף נשים שבביתו כל זמן שהי' ג' ואית דמפרשא נשים מזמנות כלומר אם רצו וכן משמע קצת הלשון מדקתני נשים ועבדים אם רצו לזמן אין מזמנים משמע אם רצו מזמנות אבל חובה ליכא וגם רש"י פי' כן ומיהו בריש ערכין גרסי' הכל חייבות לזמן לאתויי מאי לאתויי נשים ועבדים דתניא נשים מזמנות לעצמן ועבדים לעצמן אלמא חייב קאמר. בסדר רב עמרם כתוב שיש לומר נברך אלקינו שאכלנו ולא נברך לאלקינו דלא אמרי' הכי בל' אלא גבי שירה שירו לד' וגבי הודאה הודו לד' אבל לא גבי ברכה. אמר רבא הלכה כר"ע דאמר בין י' בין ק' בין ריבוא אומר נברך אלקינו על המזון שאכלנו משלו.
